נריה (נירה) עשת לבית שפירא

נריה שלי אהובתי מאור עיני מחמל נפשי משוש חיי, במילים אלו נהגתי לפתוח בכל יום את שיחתנו הראשונה ובכך אני אף פותח את דברי הפרידה. נריה שלי אשת נעורי אם ילדינו סבתא לנכדנו, כך במילים אלו פתחתי את דברי הברכה שלי ביום ההולדת השבעים שלך, כך אף חשבתי לפתוח את דברי הברכה ליום ההולדת השמונים.
לא כך רצה הגורל. ואם יש נחמה פעוטה ולו הקטנה ביותר על לכתך לעולמך היא בכך שנגאלת, נפטרת, מהסבל האין סופי, הסבל האיום ונורא אותו סבלת בעשרות השנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים ועוד יותר בשבועות האחרונים בבי"ח בלינסון. אבל את, שהיית חמה ופתוחה לכל אחד וידעת תמיד לשמור על רוח טובה ועל הומור ייצרת מיד קשר מיוחד עם הצוות הרפואי , ולו היה מתארך , עוד היית מאמצת את אחד הרופאים. שלא מיותר להזכיר את ההומור המיוחד בו ניחנת בך שבעת שאני נכנס לחדרך בביה"ח ואמר לך נריה יקירתי באתי לבקר אותך אוהבך ואהובך ומה את אומרת לי, צא בחוץ ותסתדר בתור כמו כל האחרים אתה לא פריבילג אנרכיסט! נריה, את היית פורצת דרך בכל מובנה של מילה זאת. לפני שישים שנה, בשנות השישים הראשונות של המאה הקודמת ביום שחרורך מהצבא, קמת ועזבת את קיבוץ עינת ועלית לירושלים, להגשים את חלום נעוריך ולהתקבל לבי"ס לאומנויות בצלאל. וראו זה פלא ללא תעודת בגרות ועם 12 שנות לימוד, מקבוצת בית ברל, היית את הראשונה שנתקבלת ללימודים. היית חסרת כל, הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסך, אין לך מקום עבודה, לא פרנסה ללא תמיכה של הורים חברי קיבוץ וללא מקום להתגורר בו, כל כך חזקה, היה בך הרצון ללמוד אומנות. למזלך הטוב, אחד המרצים, שגם היה בצוות הבוחנים, מגדולי אומני ישראל, אברהם אופק, שעזב זמן קצר קודם את קיבוצו והבין את מצוקתך הציע לך להתגורר, עד שתסתדרי, במחסן של הסטודיו שלו, חורבה ערבית בשכונה הגרמנית בירושלים. מחסן בו יש רק אסלת בית שימוש וכיור מים קטן. אחיך שוקה המנוח ואני עלינו לירושלים עם מיטה קטנה, מזרן ומצעים, עם חצי חבית שהיתקנו אותה בך שניתן יהיה להציבה מעל האסלה ופח זיתים ריק שבתחתיתו ברז טוש וקומקום חשמלי, שתוכלי להתרחץ במים חמים בקור הירושלמי. בל בך חזק בער בך הרצון ללמוד לימודי אומנות בבצלאל. כעבור זמן לא רב מצאת לך גם מקום עבודה במלצרית בבית ההבראה של קיבוץ קריית ענבים וחילקת את זמנך בין העבודה במלצרות לבין לימודי הקדרות, שהתקיימו בהר ציון, שבשטח ההפקר בירושלים. לעלות להר עולים לפני אור ראשון ולשוב ממנו רק לאחר חשיכה. בהמשך מצאת עם קבוצת סטודנטים נוספים לשכור דירה בשכננת הבוכרים בי-ם. ואז עולה הייתי אני אליך בסופי שבוע להימצא יחד ולו רק את סופי השבוע הקצרים. והנה חלפו הזמנים והחלטנו להינשא, ובאופן הכי טבעי חזרת לעינת, אז, כנהוג בקיבוץ, קודם בל שיבצו אותך לשנה במטבח כפי שעשו עם המשתחררים הצעירים האחרים. יש להודות, זה לא התארך כי את העזת בימי שישי להוסיף לתבניות הבשר שהוכנסו לתנור גם מעט יין, להכניס קצת שמחה לבשר שיוגש בערב שישי לחברים. על בזבוז כזה לא היה אפשר לעבור לסדר היום ופינו אותך מהמטבח ללמד אומנות בבי"ס היסודי המשותף מעבר אפק, ושוב ראו זה פלא כל המורים והנהלת ביה"ס עמדו נפעמים איך זה שאין אף ילד ולו אחד שהחמיץ את שעוריך. כל כך נטעת בהם את האהבה לעשיה וליצירה האומנותית. ובדיוק כך גם היה בבי"ס אורט חוף השרון אליו הצטרפת להוראת האומנות.
רבים באומני ישראל ייצאו תחת ידייך וספגו אצלך את האהבה לעשיה וליצירה האומנותית. ואז שוב העזת לצאת לדרך חדשה החלטת להיות יזמית זעירה, הי שם בשנות השישים שביעים של המאה הקודמת. יזמות זעירה בקיבוץ .. נו איפה נשמע כדבר הזה, היעלה על הדעת? סגרנו לך חלל קטן ליד האסם שחדל לפעול, בנינו במסגרייה אובניים ותנור שרפה ואת התחלת ליצור עבודות קדרות, ושוב ראו זה פלא העבודות הללו נמכרו והופצו בין חנויות היוקרה שבמלונות היוקרה בישראל, תיירים רכשו את עבודותיך במזכרת מישראל לעת שובם לביתם.
עבודותיך הופצו ברחבי ישראל ובעולם הרחב. בסטודיו שלך קיימת גם חוג חימר לדור הוותיקים, מייסדי הקיבוץ, שמצאו בכך הזדמנות לעסוק בעשייה, יצירה אומנותית. גם קלטת צעירים שנפלטו מביה"ס ונתת להם מקום אליו יכלו לבוא ולעסוק בעשייה זו.
בתקופה זאת אף ייצרת על האובניים את היונה המדהימה, שאני תיארתי אותה בביטוי האולטימטיבי למינימליזם שבאומנות, אין בה כלום ויש בה הכל . יונה שפרשה לה כנפים במאות אלפים הן ברחבי ישראל והן בעולם הרחב. שתיים מהן, זוג יונים צחורות כאלו נמצאות על המדף במשכן נשיאי ישראל , שי מחברי עינת והכמיהה לשלום.
חצרות עינת רוויות בעבודותיך החל מקיר הזיכרון לגיגי (גיורא) אנקורי, בן כיתתנו שנפל, אתר ההנצחה בו מתקיים טקס יום הזיכרון לחללי קיבוץ עינת במערבות ישראל, הקיר הקרמי בכניסה לבית פלניום. הפסל הסביבתי "יד לשילוב" פרדס-חנה / כרכור ועוד ועוד . בין לבין גם ידעת ללדת ולגדל את ארבעת ילדנו , כשאת נושאת בעול הגידול כמעט לבד, ובהסתכלות לאחור נראה כי עלה הגידול יפה ובהצלחה רבה. נריה שלי, יושבת את עכשיו במרומים, צופה בנו בקהל ובהמון הענק שבא להפרד ממך וללוותך בדרכך האחרונה ורווה נחת בלי סוף.
וכך נריה מבקשת להודות מכל ליבה לכל חברי עינת על האהבה, החברות, ההכלה, החיים המלאים, מסכת חיים מלאה מלידה ועד פטירה, חברה אוהבת ומחבקת. כן מבקשת נריה להודות לצוות הרפואי בעינת על הטיפול המלא והמסור עד אין קץ ולאורך שנים רבות, רבות. עוד מבקשת נריה להודות לצוות הרפואי בבי"ח בלינסון, שטיפל בה בתקופה האחרונה במסירות אין קץ. נריה שלי, אני מבקש להודות לך על שהענקת לי את ההזדמנות והזכות להיות אישך לאורך שישים השנים המשותפות וכן להודות על שנתת לי להיות אבא לילדיך וסבא לנכדיך הנפלאים כולם.
נריה שלי, הושיטי ידיים, בחרי כוכב אחד בשמיים ונוחי על משכבך בשלום.
וברצוני לסיים את דבריי במשפט שליווה אותנו לאורך כל חיינו המשותפים:
"שלי זאת אהבה שלך".