משה אינדיג

כ"ט אב תש"ט - 24/08/1949

ט"ז אב תש"פ - 06/08/2020

תולדות חיים

משה אחינו הצעיר,
בצער רב, מלווים אותך היום בדרכך האחרונה, כמעט בן 71 (עוד כ-3 שבועות אמור היית לחגוג). מבקשים לספר עליך:
נולדת ב 1949 בגבעת השלושה הישנה.
נקראת ע"ש אביה של אמך חייקה ז"ל.
עם הפילוג ב1953 עברת לקיבוץ עינת יחד עם המשפחה.
היית ילד בלונדי, שובה לב, כל הקיבוץ אהב אותך.
אהבת לקרוא המון המון, ספרים.
במוסיקה הכרת כל שיר וכל זמר מכל תקופה כמעט.
אהבת להאזין לתוכניות אקטואליה וחדשות, בעיקר מאז הפנסיה, במפגש הפרלמנט היומי אצל מנחם במרפסת.
היית מלך ברידג' קיבוצי.
איש עבודה בתעשייה העינתית, אולי מהאחרונים שבהם.
שנים עבדת ב"דסמה", יוצק סוליות, אח"כ בחנות הנעליים עם דודי שני ז"ל.
לא היה דגם, זוג וסוג שלא הכרת לפרטיו.
לא היה לקוח שלא מצאת לו נעליים ולא אהב אותך, או היה בא אליך, אליך במיוחד.
הסתיים פרק הנעליים וחזרת לתעשייה . הפעם לתעשיות מזון/מעדני בר , גם שם היית עובד מסור ימים ולילות, מתעלם ממכאובי הגוף, עובד, עובד קשה בחום, בסרבל, לא מקטר מעולם. תמיד שמח.
הייתי אח אהוב, חכם, אופטימי ,בעל חוש הומור, חבר אמיתי, בעל לחנה, אבא אוהב עד אין קץ לשיר, סבא מסור לנכדות , ודוד אהוב לילדנו ונכדינו.
ינעמו לך רגביה של עינת לעד.

(מתוך עמוד הפייסבוק של סיגל להב – 12.8.2020)
* בתמונה – משהל'ה עם אחיינו גור – 1987

מנחם להב ואריה אינדיג.

הספד

אנו מלווים היום את חברנו משהל'ה, למנוחת עולמים.
משהל'ה – בן לחייקה ועזרא ז"ל, אח למנחם ואריה יבדלו לחיים ארוכים.
נולד באוגוסט 1949, בן שבעים ואחת במותו.
משהל'ה היקר, אנו נפרדים ממך היום בכאב רב.
לפני יומיים נודע לנו שמצבך אנוש. הודעה זו גרמה לי לעצבות חונקת.
אתמול בלילה יצאה נשמתך. לא יכולתי לעשות סדר במחשבותיי ורגשותיי, ולקבל את הבלתי נתפס, שאתה כבר לא אתנו. לאחר מכן, צללתי במנהרת הזמן להעלות זיכרונות.
אנחנו כמעט באותו הגיל, מאותו הכפר, בני הדור השני בעינת.
הזיכרון הראשון שלי מילדותנו בעינת, הוא – שמנחם ואריה היו מובילים אותך בעגלת ילדים עד גיל שש, בגלל נכות ברגלים מלידה. במשך שנות הנעורים וההתבגרות, המגבלה הפיסית, מנעה ממך לעסוק בענפי ספורט שונים. לעומת זאת, הפעלת את הראש והידיים והתפתחת בספורט טניס- שולחן, פינג- פונג.
נשארת בזיכרוני, הבלתי מנוצח. הבסת את כולנו בקלות, ביכולת וירטואוזית.

קראת המון ספרים. תמיד כשפגשתי אותך, היו לידך ספרים. לאחרונה, עקב הנסיבות, נפגשנו כמעט יום-יום, במרפסת של מנחם ובבית דובדבני.
משה-לה, לא הספקתי לומר לך ששמחתי לכל פגישה בינינו, ממש אהבתי אותך.
כל חייך הבוגרים עבדת עבודה פיסית קשה, למרות המגבלות. כך במפעל "נעלי עינת" ולאחר מכן ב"מעדני בר" – תעשיות מזון, עד יציאתך לגמלאות.
הקמת משפחה עם חנה ובנה שׂשׂי ואימצתם את שִׁיר הפעוטה.
היית איש מיוחד, בעל, אב וסב למופת. תמיד הייתה בך מידה של סבר פנים יפות, אופטימיות וקשר חזק אל המשפחה, החברים והמקום.
לחנה, שיר וששי היקרים וכל בני המשפחה – תנחומינו מעומק הלב.
אומרים שאדם חי כל עוד זוכרים אותו. נזכור אותך משהל'ה באהבה רבה.
היה שלום חבר יקר!
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

6.8.2020 – דורון זלצברג

משהל'ה אינדיג בבית החרושת לנעליים – שנות ה-70

התמונה והכיתוב מאוסף יאיר ענבי

דוד משה

דוד משה
היה איש חכם
רחב אופקים
איש ספר ואיש שיחה מרתק.
היה מנהל שיחה עם אחייניו, כאילו היו בני שמונים
ועם בני שמונים כאילו היו בני עשרים.
אדם ערכי ובעל מידות טובות שיש רק למעט מאוד אנשים.
למרות מנהגיו הצנועים, משה'לה היה אדם בעל דעות מאוד עכשוויות.
הלוואי שעוד אנשים היו מאמצים מנהגים ואורח חיים כְּשלו,
העולם היה נראה אז הרבה יותר יפה.
היה לי דוד אדיר
יהי זכרו ברוך.

עמית אינדיג

משה'לה ומנחם אינדיג על דו-גלגלים

משה'לה עם אחיינו אביטל

לזכר משה אינדיג ז"ל

כואב, מזועזע ומתקשה להשלים עם מותו הלא-מובן של מוישלה אינדיג, בן כיתתי בעינת, ושותף לחדר בבית הילדים.
הייתי שותף לחוויות רבות עם משה בגילאים של גיבוש האישיות. עבורי היה משה אנציקלופדיה של ספרים – הוא קרא כל מה שראה אור בעברית, הכיר את ספרות העבר והספרות העדכנית, אבל אף פעם לא עשה בעובדה זו קרדום לחפור בו.
הפגישה האחרונה שלנו הייתה לפני כשנתיים עת ערכנו לאמא שלי תערוכה בבית דרור. כאילו לא חלפו שנים של ניתוק, המשכנו לדבר על אותם נושאים, אותם ספרים, שהוא קרא לאחרונה.
כיוון שהידיעה על מותו באה לי כמהלומה, אני מתקשה לסדר את כל זיכרונותי וחוויותי מהאדם הנפלא הזה, שחי לו במסגרת אחרת, שונה, לא מצ'ואיסטית, יודעת ספר, אינטלגנטית ותמיד פתוחה לדיבור חכם.
אף שלא ניפגשנו לעיתים קרובות, ידעתי שאי שם מוישלה נמצא וכשאזדמן, נחליף כמו פעם פעם שיח של מתבגרים. תנחומי הכנים לבני משפחתו.

12.8.2020 – בן ברוך בליך

חייקה אינדיג עם הבנים מנחם – משמאל, ומשהל'ה
1951 – בגבעת השלושה הישנה

התמונה מאוסף יאיר ענבי שגם רשם את הכיתוב

לזכרו של משה

אני זוכר אותו – ילד קטן מגובס ברגליו, נכות מלידה.
כשגדלנו, למרות נכותו השתלב בחברת הילדים. אני זוכר את משחקי הכדורגל במגרש הכדורסל, ובעיקר טניס שולחן עם אימת השמאלית שלו עם הכדורים המסובבים. משהל'ה השתתף בהרבה משחקי ליגה. מאוחר יותר נסענו לנחשונים לשחק טניס. גם שם למרות הנכות ברגל, הראה יכולת נהדרת עם חבטות חזקות.
משהל'ה בצניעות ובהתמדה, עבד שנים רבות בבית החרושת לנעליים והיה המפעיל הראשי של מכונת ה"דסמה" ליציקת סוליות נעליים. יותר מאוחר עבר לעבודה ב"מעדני בר".
לאורך כל השנים מילא את כל חובותיו לקיבוץ הישן. תמיד בחיוך, ברצון ובנכונות לעזור לקחת חלק במשימות. בילינו ערבים לאין ספור במשחקי דומינו עם זקני הקיבוץ בחדר האוכל הישן – הצריף הירוק, ואח"כ במועדון לחבר. משהל'ה היה שחקן ברידג' ושש-בש.
הייתי מגיע לעיתים קרובות לבית של חנה ומשהל'ה ומשחק איתו בשש-בש ועוד…
בפורים היית תמיד הכוכב.
והעיקר, זכית להקים בית ומשפחה אותה אהבת.
אחת האהבות של משהל'ה היתה ספרים. לפני בערך כשבוע פגשתי את משהל'ה יוצא מהספריה עם עגלה עמוסה בספרי קריאה בדרך לבית דובדבני. ולתומי, שאלתי אותו … "את כל זה אתה הולך לקרוא ?" והוא בחיוך מצטנע … ואני חשבתי לעצמי "אם כך…" אבל הלב דיבר אחרת.
חנה, ששי, שיר וכל המשפחה והנכדות – אין נחמה..
מנחם ואריה וכל משפחת אינדיג – להב, שלא תדעו עוד צער. איבדתם אח אוהב ואהוב.
יהי זכרו ברוך.

12.8.2020 – אהרון גרין