משה (אבי) רז

משה (אבי), בן נעמי ויגאל, נולד ביום י"ג בכסלו תשט"ו (8.12.1954) בקיבוץ עינת. הוא למד בבית-הספר היסודי "תבור" ובבית-הספר התיכון על-שם משה שרת בנצרת עילית, והשלים את לימודיו לבחינות הבגרות ב"מישלב" בחיפה. אהבתו לסוסים מילאה את כל שעות הפנאי שלו, שכן אהב לרכוב על סוסו ושקד ללמוד נעיצת רמחים אגב רכיבה. זריז היה מאוד, חרוץ וגופו גמיש. מטבעו היה שתקן, ביישן ונחבא אל הכלים, ובזכות ענוותו היה חביב על כל מכריו, שראו בו חבר נאמן, המוכן תמיד להאזין לדבריהם ולבעיותיהם. אשר לו, קשה היה לדובבו, שכן מיעט לדבר על עצמו ועל כל אשר הציק לו. תמיד ידע לעוץ עצה נבונה לכל אדם שפנה אליו ולא פעם נועצו בו גם מבוגרים ממנו בשנים. אחיו ראו בו עמית בעל סמכות ולא היו עוררין על דבריו. בקרב חבריו נודע בטוב-לבו, בנכונותו לעזור לזולת ובידו הרחבה. בכל דרכיו היה כן, הגון ורגיש מאוד למעשה עוולה, גלוי-לב, ישר מאוד ודובר אמת. תמיד הצטיין באופי חזק וידע לגבור על מכשולים, לעמוד בדיבורו ולמלא את הבטחותיו. הוא לא הלך בגדולות ואהב את הפשטות והיה שמח בחלקו.

משה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לדבריו, בחיל זה יוכל לתרום לצה"ל יותר מאשר בכל חיל אחר. ואמנם היה חייל מצטיין, אחראי ומסור לתפקידו. כל תפקיד שהוטל עליו קיבל באהבה וביצע בנכונות ובהבנה. חבריו אהבוהו כולם, שכן סייע להם ברגעים קשים במסעות המפרכים, ולא פעם נשא את ציודם של כושלים במסעות לבל יפגרו. על שהצטיין באימונים בתקופת הטירונות העניקו לו מפקדיו חופשות מיוחדות לאות הערכה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית בסיני, והשתתפה בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפלו משה ושבעה מחבריו באבו-רודס, בהתקפת מטוסי "מיג" של האויב. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עינת. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

פלוגתו הוציאה לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ומשה בתוכם.

יהי זכרו ברוך.