מרדכי יובל ברוולד

בחודש אוקטובר 1944 עלה ארצה באמצעות תנועת "גורדוניה". היה בן 16 לחייו, שמו המקורי היה ברוולד מרדכי דב, וכאן בארץ קראו לו יובל.
הוא הגיע ובליבו אהבה עזה למולדת. מיד התגייס ל"בריגדה" העברית שהוקמה כיחידה שמטרתה להילחם בנאצים במסגרת הצבא הבריטי.
יובל "זייף" את גילו, אמר שהוא בן 18, וגוייס ללא ספקות. היה בחור חסון ויפה תואר, ידע שבע שפות והיה בעל מחשבה מהירה ושכל חריף.
בתקופת שרותו בצבא הבריטי התגורר אצלנו בתל-אביב בדירה קטנטנה בת חדר אחד.
בצבא הבריטי (הבריגדה) שירת בחיל הרגלים בגדוד 3. לעיתים נפגשנו במקומות שונים באירופה, כשאני מעביר את שרותי הצבאי ב"גדוד 1" של "הבריגדה".
המשכנו את הקשר בינינו לאחר השחרור מן הצבא הבריטי. לפתע נעלם ולא ידענו מה קרה לו. רצה הגורל ונפגשנו בנהלל, שם יצאתי לעבודה בבית-ספר חקלאי לבנות, ויובל עבר שם קורס לחימה ב"פלמ"ח".
לאחר זמן מה נעלם שוב. קיבלנו ממנו גלויה בה כתב שהוא נמצא במחנה צבאי בצריפין. הוא שירת כנוטר במשטרת המנדט. זה היה המסר האחרון שקבלנו ממנו.
במשך שנים חיפשתי אחריו. לבסוף פניתי למשרד הבטחון והתברר שהוא נפל בצריפין בזמן פריצה למחסני הנשק של הבריטים.
פניתי לחבריו, ביניהם היה גם שייקה אופיר ז"ל, והרי לפניכם הסיפור אותו הצלחתי לשחזר:
יובל שרת כנוטר בדרגת סמל. שיתף פעולה עם ה"הגנה" וקיבל ממפקדו ב"הגנה" פקודה שעליו לרוקן את מחסן הנשק של הבריטים ב"צריפין". תפקידו של יובל היה לגנוב את מפתח המחסן שהיה מונח מתחת לראשו של סמל בריטי שישן באותה עת.
הסמל התעורר משנתו, והספיק לירות ביובל כדור אחד. יובל התחמק פצוע עם המפתח בידו, אך לא לפני שירה בסמל הבריטי והרגו. הוא מסר את המפתח לידי חבריו שהמתינו לו ליד הגדר.
החברים טיפלו בפצעיו במסירות, אך הוא דימם באופן קשה, הצליח להחזיק מעמד עד שחבריו הוציאו ממחסן הנשק את האקדח האחרון. ברגע ששמע שהפעולה בוצעה באופן מלא אמר את דבריו האחרונים: "היה כדאי…" , כך אמר ומת.
באופן ארעי נקבר יובל ב"גבעת השלושה", משם העבירו את גופתו לקיבוץ "עינת" ושם נמצא קברו עד עצם היום הזה.

יהי זכרו ברוך.