מרדכי בלום

סבי, מרדכי זולטאן (זולי) בלום נולד בנוידווארו (שם הונגרי), אורדאה באזור טרנסילבניה – אזור בעל אופי הונגרי שעבר בין שליטת הונגריה ורומניה. מרדכי היה בנם הבכור של ווילמוש (זאב) בלום ובטי רוזנברג, שניהם נרצחו באושוויץ בשנת 1944. היו לו אח צעיר ממנו בשנה וחצי – לאסלו (לוצי) ברר, ואחות, מגדה, צעירה ממנו בשש שנים שנרצחה באושוויץ באחת מצעדות המוות (1944). המשפחה הייתה עשירה, היה להם מפעל וחנויות למטריות וחנות לחגורות וחזיות נשים אותו הקימה אימו שלצורך התמחות בנושא נסעה ללימודים בפריס. אביו דרש שאחד האחים יישאר בחנות ולוצי רצה ללמוד רפואה אז זולי שהיה מאוד קרוב בנפשו לאחיו נשאר לעבוד עם אביו בחנות. לוצי למד להיות גניקולוג, ולאחר מכן התמחה ברפואת עיניים, והיה מהרופאים הבכירים בארץ בתחום.
לפני מלחמת העולם השנייה סבא נשא לאישה את אנה, שנקראה נושי, בנם התינוק נפטר במהלך הלידה. אנה נשלחה למחנה הריכוז הנאצי ברגן בלזן בגרמניה ונמצאה מתה יום לאחר השחרור, ייתכן שמרעב. במלחמה סבא נלקח למחנות עבודה ושם שהה במשך שנה וחצי. בחצי השנה הראשונה פועלי הכפייה ובהם סבי הניחו מסילות רכבת בהונגריה. לאחר מכן עבדו עוד שנה בביצות, פריפט, באוקראינה. הם עבדו במים בגובה המותניים והיו מסיעים עצים על פני המים, ולאחר מכן שני בחורים היו סוחבים את העצים לתחנת רכבת. מאוחר יותר הפכו פועלי מחנה העבודה לשבויים של הרוסים למשך שנה וחצי. השבי הרוסי היה קשה. את כל התקופה הזו העביר מרדכי עם בן עירו ארנה גלבמן מי שעתיד היה להיות גיסו. לאחר המלחמה מרדכי חזר לעירו. הוא התחתן עם מלכה, מלוינה (מוני) גלבמן. החתונה נערכה בחצר בית כנסת גדול ב-23 בדצמבר 1945. היה יום יפה, היו מספר אורחים קרובים ולאחר מכן הלכו למסעדה. לאחר מספר ימים התחתנו בחתונה אזרחית בעירייה.
ב-1 באפריל 1950 יצאו באוניה לארץ. מסעם ארך שלושה ימים. האוניה הגיעה לחיפה בפסח, ושם שהו מספר ימים. לאחר מכן הוסעו למעברת תלפיות בירושלים, שם שהו שלושה חודשים. לאחר מכן עברו לנטעים ב`, כיום גן שורק. מרדכי, שהאמין בציונות ועבודת האדמה, קיבל על עצמו את העיסוק בחקלאות למרות שלא היה מורגל בעבודה מסוג זה. במושב הייתה להם אדמה וצריפים מפח בשטח שהיה פרדס ישן. הגברים עבדו בחקלאות בנטעים א' עבור לירה וארבעים ביום, עד שהגיע מדריך מהסוכנות שהראה איך לבנות בית ונתנו למשפחה לול ופרה. ברומניה הייתה אפשרות להביא ילדים לעולם אבל בגלל הגזענות ותלאות המלחמה נמנעו בני הזוג מכך. ב-29 באפריל 1951 נולדה שושנה (ברכה) בבית היולדות ברחובות, ונשארה הבת היחידה של משפחת בלום.
בשנת 1954 עברה המשפחה לקיבוץ עינת. כאשר הגיעו לקיבוץ נוצרו יחסי חברות בין בני המשפחה עם עוד מספר משפחות שהגיעו מהונגריה, משפחת ביהרי מבודפשט ואחרים. מרדכי עבד 18 שנים בפרדס של עינת, לאחר מכן בבית החרושת לנעליים וכשומר לילה. במהלך השנים שמר מרדכי על המסורת. במושב נהג להניח תפילין כל בוקר. תמיד לפני שהיה מכניס דבר מאכל לפיו היה מניח כיפה על ראשו ומברך. בקיבוץ היה בית כנסת והיה מניין בשבת ובחג. מרדכי היה כהן ובחגים נהג לבצע את ברכת הכוהנים.
בשנת 1969 שושי התחתנה עם שמואל שפילמן, נולדו להם שלושה ילדים – דורית, נוגה וזאב.
בזמן כתיבת זיכרון זה ישנם כבר חמישה נינים במשפחה – לני, ניצן, רום, לירוי ושחר.
לסיכום, סבא היה אדם שעבר דברים קשים בחייו, ואכן הרגישו זאת מידי פעם בקליפתו החיצונית. על אף זאת מכריו ובני משפחתו קיבלו ממנו חום ואהבה. עם סבתא מלכה היו לו יחסי אהבה והערכה הדדית לאורך כל שנות נישואיהם. בשנותיו האחרונות, כאשר היה חולה ומאושפז בחדרי החולים שלח אותה לקנות לעצמה מתנה ליום הולדת, ונתן לה נשיקות כאשר סעדה אותו. סבא אהב מוסיקה קלאסית ונהג לנצח בהנאה בזמן שקונצרטים התנגנו, כמו מאסטרו אמיתי. הייתה לו אהבה גדולה ואמיתית לנו – לנכדים ותמיד דאג שנהיה מאושרים.
יהי זכרו ברוך.