יחיאל דובדבני

יחיאל נולד בשנת 1896 בעיירה רזלייה במחוז ווהלין באוקראיינה (שהייתה בתחומי האימפריה הצארית הרוסית). עד גיל הבר-מצוה למד ב"חדר". בגיל 14 יצא לעיר קייב ועבד בחברה לחמרי בניין. באותו זמן למד לימודים כלליים בבית ספר תיכון וקיבל תעודת בגרות ולאחר מכן למד בבית הספר הגבוה לכלכלה בקייב. בשנת 1916 גוים לצבא הצאר. לאחר המהפכה הסובייטית ב-1917 שרת בצבא האדום. באותה שנה הצטרף בקייב לקבוצת נוער ציוני – "על המשמר". בשנת 1920 עבר לפולין וניהל תחנת קמח גדולה.
השתתף בפעילות התנועה הציונית סוציאליסטית (צ.ס.) "דרור". ב-1923 עלה לארץ והגיע לפתח תקוה – שם הצטרף לקבוצת הפועלים "מעבר" ששכנה באוהלים ליד "בית הפועלים" בפתח תקוה. מטרת הקבוצה היתה כיבוש העבודה העברית בפרדסי פתח תקוה ובכך לאפשר פרנסה לעולים הרבים שחיפשו עבודה. ב 1925 עברו קבוצות הפועלים "מעבר" ו"עין חרוד" לגבעה ממערב למושבה פתח תקוה והקימו בה את קיבוץ גבעת השלושה. דובדבני היה בין החברים הבולטים שהתיישבו ב"גבעה". הוא מילא תפקידים רבים: סדרן עבודה, מזכיר וגזבר, עבודה בפרדסים, פעיל בהקמת המשק העצמאי של הקיבוץ הצעיר, וברכישת אדמות "נזלה" על יד מקורות הירקון ראש העין – כשטחים חקלאיים של "הגבעה".
ב-1929 יצא דובדבני כשליח ההסתדרות לארגון "החלוץ" בפולין ועסק בענייני הכשרה והעלייה עד סוף שנת 1930. בשנים 1932 עד 1936 עבד במרכז החקלאי של ההסתדרות במחלקה להתישבות ובטיפול בענייני קליטה והתיישבות של העלייה החלוצית מגרמניה. כמו כן היה חבר מרכז העבודה (של מפלגות הפועלים). ב- 1934 היה חבר במועצת המושבה פתח תקוה ושימש כנציג מועצת הפועלים במושבה. ב-1942 התגייס דובדבני לפלוגת "סולל בונה" בצבא הבריטי, בחיל המהנדסים. שירת בלוב, במצריים ואח"כ בעיקר באיטליה. שם השתתף בארגון פעולות הצלה, ועליית שארית הפליטה תוך הקמת מרכז קליטה שתפקידו סיוע וארגון הבריחה של יהודים מארצות השלטון הנאצי, ועזרה כלכלית לפליטים שהגיעו לאיטליה.
בשנת 1945, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, עסק בהקמה והפעלת הקהילות היהודיות באירופה, הקמת רשת בתי ספר וגני ילדים עבריים עבור הפליטים, הקמת חוות הכשרה לנוער ולחלוצים וסיוע בעלייה לארץ. היה יושב ראש "המרכז לגולה" במסגרתו פעלו נציגים של כל היחידות העבריות שהשתתפו בארצות השונות באירופה במלחמת העולם השנייה. ב – 1946 חזר דובדבני אחרי המלחמה לארץ – לגבעת השלושה. ב – 1949 נבחר כמזכיר מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) וכן כחבר הכנסת הראשונה, בה היה גם חבר בוועדת חוץ ובטחון.
בעת הפילוג בתנועה הקיבוצית בשנת 1952 היה דובדבני בין מקימי קיבוץ עינת אליו עבר וחי בו עד סוף ימיו. בין השנים 1954 – 1964 שימש כמנכ"ל חברת המים "מקורות" שבאותה תקופה הקימה את קו המים "ירקון – נגב" (שאוחד בשנת 1964 עם "המוביל הארצי"), שהוביל את המים ממעיינות הירקון – לנגב, ובהמשך גם ממעיינות הצפון, הירדן והכנרת – לנגב ועוד אזורים שסבלו ממחסור במים.
משנת 1965 בהיותו כבר בן 70 שנה, חזר לפעילות בקיבוץ עינת ונבחר להיות חבר מזכירות הקיבוץ. בשנים אלו כבר החלו החברים הוותיקים בעינת להעביר את סמכויות הניהול לבני הדור השני. רוב חברי המזכירות היו חברים צעירים, דובדבני היה המבוגר האחראי בצוות הניהול והדריך בעצה ובמעשה את הצעירים בניהול הקיבוץ תוך שמירה על עקרונות כלכליים, חברתיים וסוציאליים. בשנת 1975 בהיות דובדבני בן 80 שנה, ערכו לו חברי הקיבוץ וידידים מכל תקופות פעילותו בארץ ובחו"ל , מסיבה חגיגית בסגנון "אלה הם חייך" . במסיבה העלו החברים זכרונות מכל תחנות חייו של דובדבני. בשנת 1988 בהיותו בן 92 , נפטר דובדבני והובא לקבורה בבית העלמין בעינת. דובדבני היה ערירי וחשוך ילדים ולא היה בן שיאמר "קדיש" על קברו. אך כפי שציין בלוויה החבר מוליק בר : "לא השארת אחריך בן לאמור "קדיש", אבל אנו, כל ילדי עינת לדורותיהם היינו בניך, ראית בקהילה של עינת את משפחתך במלוא מובן המילה". לזכרו של דובדבני נקרא על שמו מתקן חברת "מקורות" ליד מעיינות הירקון-ראש העין. בעינת נקרא על שמו "בית דובדבני" בית החלמה וסיעוד לקשישים וחברים הזקוקים לסיעוד. כמו כן הונצח זכרו באתר "הכנסת" באינטרנט, ובאנציקלופדיה האינטרנטית "ויקיפדיה".
יהי זכרו ברוך.