יוסי קיפר

סבא יוסי, סבא שלי.
סבא, אבא, בעל, דוד, אח וחבר יקר ואהוב שלנו.
אדם חכם, רגיש, ענו, כריזמטי ובעל נוכחות, שגם בלי הרבה מילים משפיע על סביבתו ומשרה ביטחון וחום על הסובבים אותו.
היית אחד האנשים החזקים ביותר שאני מכירה, פיזית ונפשית. הקמת משפחה מדהימה, טיפחת בית ואת הגינה הכי יפה בקיבוץ, שהייתה אהבתך. אספת סביבך המון אנשים וזכית לכבוד והערכה רבה במרוצת השנים.
עשית רבות בחייך- מורה למתמטיקה ולפיזיקה, טייס, גנן, עובד ומנהל המאפיה, והכי חשוב בעל אוהב ותומך לסבתא שזאת משימה לא פשוטה.
אני זוכרת את הפינה הקבועה שלך על הספה הורוּדה, שם אתה יושב עם עיתון ונרדם עם הראש לאחור והפה פתוח עד שאתה מתעורר מנחירה מבהילה. זוכרת את הטיולים בקיבוץ עם הכלבים ואת הקשר המיוחד שלך עם בעלי החיים שכל פעם הרשים אותי מחדש, איך אף הם רואים את הטוב והביטחון שאתה משדר וסומכים עליך לאן שלא תלך.
אני זוכרת חוויות ואת הסיפורים המעניינים שלך על הקיבוץ הישן, על המשפחה וגבעת השלושה הישנה, על הכפר הירוק ועל איך מכל הבנות, בחרת בסבתא למרות שהיית אחד הרווקים הנחשקים בקיבוץ.
האהבה שלך ושל סבתא היא השראה גדולה בשבילי, קשר הדדי ומשלים כאילו נועדתם זה לזו בעולם, שנמשך עד יומך האחרון, בו גם סבתא לא ויתרה ולא עזבה אותך ואהבתה ודאגתה אליך לא פסקה.
זוכרת את טיולי המשפחה המשותפים, איך גם בשנים בהן היה לך יותר קשה, לא ויתרת ולקחת חלק בטיולים המאתגרים ביותר, וגם את הנפילה שלא תישכח לעולם בנחל הבניאס, הגלגולים על האדמה והפינוי לבית החולים, שכמובן גם אחריה אמרת ״לא נורא״, בביטחון וחיוך גדול.
זוכרת איך תמיד ניצחת את כולם בהורדת ידיים, את הכפכפים הידועים שלך ואת הנסיעות המפחידות באוטו גם בימים שהיית פחות במיטבך.
זוכרת את הביקורים המשותפים עם אמא בבית רבקה, בכל שבועיים כשחזרתי משנת השירות וכמה התגאיתי שאני אחת הנכדות היחידות מהמשפחה שאתה זוכר ומזהה, את הצחוק והציניות המשותפת ואת העקשנות והעמידה על שלך, גם בימיך האחרונים.
מתגעגעת אליך ואל הקשר שלנו, שהיה באמת מאוד מיוחד.
סבא, אני זוכרת את הבן אדם הגדול, המכובד והמרשים שהיית. זכיתי להכיר אותך, ללמוד ממך המון ולהיות נכדתך וחלק מהמשפחה הנהדרת שהקמת.
אני אוהבת אותך וכבר מתגעגעת, יהי זכרך ברוך.