אתר זיכרון - קיבוץ עינת

יאיר רזניק

י"ז טבת תר"ץ - 17/01/1930

ב' בטבת תש"ט - 03/01/1949

סיפור חיים

תאריך לידה עברי:י"ז טבת תר"ץ
מקום לידה:חיפה
שם האב:יעקב
שם האם:חוה
מקום נפילה:רפיח

בן חוה ויעקב, נולד ביום י"ז בטבת תר"ץ (17.1.1930) בחיפה. עד גיל 11 התחנך בבית החינוך בחדרה, ממנו עבר לבית-החינוך בגבעת השלושה, ובו סיים את בית-הספר המחוזי. יאיר המשיך ולמד בבית-הספר החקלאי על שם כדורי, הצטיין כרפתן ופלח, דבק בכל נפשו בעבודת החקלאות ובאדמת הארץ. משסיים את חוק-לימודיו בהצטיינות ובקבלת מלגה, חזר לגבעת השלושה. שירת בפלמ"ח מגיל 15, השתתף בקורסים שונים ובכללם קורס קצינים בדליה. היה מדריך-נוער שהתחבב על חניכיו בפשטותו, ביושר-לבו ובאהבתו העמוקה לעם ולארץ, במחשבתו הברורה ובמסירותו ובנאמנותו החברית למופת. יאיר היה ספורטאי מובהק: שחיין ושחקן כדורגל. ניחן בנפש עדינה ורגישה ובכשרון למוסיקה שהיטיב להבינה ולהתעמק בה. במכתביו וברשימותיו שכתב להוריו ולחבריו ידע לתת ביטוי יפה ונאמן לרשמיו, לחוויותיו ולהרהוריו על עבודתו, יעודו ושאיפתו לעבודת בניין ויצירה. במכתבו מהרי ירושלים כתב לאביו: "אולם האמינו לי שמוכן אני להניח את ה'ג'וב' ולשוב הביתה לרפת ולטרקטור ולהמשיך בחיים שקטים, חיי עמל ויצירה, להרגיש שאני בונה משהו ולא רק הורס את כפריה ומושבותיה של המולדת". ובהמשך המכתב כתב: "פצעים הנגרמים לכל אדם עקב ההכרח לרצוח ולהרוג בני אדם, אף כי אויבים הם, פצעים אלה לעתים קרובות אף לא נרפאים והופכים למחלה כרונית". כשהועלתה שאלת הגיוס במשק הוחלט שעליו להישאר במקום, מאחר שתפקידיו במשק חיוניים למאמץ המלחמתי. הוא לא הסכים להישאר בשעה שחבריו יוצאים לפעולה והמולדת בסכנה. בעקשנותו הרבה הכריח את המשק לשנות את ההחלטה – והוא יצא.

יאיר התגייס ביוני 1948, שירת בחטיבת "הראל" והשתתף בפעולות נגד העיראקים ב"נזלה". בהתנהגותו החיילית בקרבות בדרך לירושלים, בדבקותו במילוי החובה שלא ידעה גבול וקדמה לכל דבר אחר – נתחבב על חבריו לנשק, על הממונים עליו ועל הסרים למשמעתו.

בימי מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, בינואר 1949, יצא בראש מחלקה לכיבוש משלט רפיח. הוא שימש דוגמה לאנשיו בהתמדתו, על אף התנאים הקשים, ובאומץ-לבו. פרץ גדר אחר גדר ואיפשר את ההסתערות לכיבוש המשלט, אולם הוא עצמו נפגע מצרור כדורי מכונת-יריה של האויב ברגע שהגיע לטווח רימונים מן המטרה, ונפל ביום ב' בטבת תש"ט (3.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת השלושה.

יהי זכרו ברוך.

(סיפור חיים זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על ידי משרד הבטחון)

ממכתביו של יאיר

(מתוך החוברת לזכרו שהוצאה לאור על ידי קיבוץ גבעת השלושה עם תום שנת האבל)
יום שלישי , 10.8.1948, קורס מפקדי כיתות, דליה

הרבה שלום לך, אמי היקרה!

הזדמן לי לשלוח לך מכתב, ואני עושה זאת על רגל אחת. השעה היא שעת הערב ולמעשה זהו הערב היחידי לאחר זמן רב שאנו חופשיים ולא עושים מאומה. אך גם זה מוגבל עד לשעת "כיבוי האורות", בשעה 11, כלומר , בדיוק בעוד מחצית השעה. בדרך כלל נוהגים אנו לבלות שעות אלו בשדות, בלווית צרצור הצרצרים ועוד מיני רמשים שונים, כשרגלינו דורכות על הסלעים הצחיחים של הרי אפרים ואנו קולטים לתוכנו עוד ועוד מהדר הטבע ומהוד קדושתו.

ממש עצום הדבר ללכת כך אחרי רעיך, כשבראשם המדריך, או אחד מכיתתך, עליו אתה סומך. ומחשבות שונות אופפות אותך: כל רגב אדמה, כל אבן בדרכך – עולם ומלואו ועבר שלם נחתם בכל אחד מהם, מרכישת השטח, סיקולו, עידורו. ומי כמונו, עובדי האדמה, יודעים מה זה אומר להוציא יבול מהאדמה הצחיחה. ועתה אנו, אותם אנשי עבודה ועמל, נחלצנו כדי להגן עליה, כדי להתאמן ולהוסיף על כל הידיעות שרכשנו במשך ימי חיינו הקצרים עלי אדמות, גם את ידיעת ההגנה על המולדת, ומעביד אתה לשם זה את כל האורגניזם הצעיר שלך ומאמץ הכל כדי להוסיף ולתת למולדתך זו, למדינה הצעירה.

אך לא רק בלילה עוברים אנו אותן גבעות מסולעות ומלאות קוצים, אשר בהרי אפרים, גם במשך כל שעות היום, למן הבוקר הרווי טללים, כשערפל דק עוד נישא על ראשי הגבעות…

שלך, יאיר