חייקה אינדיג

סבתא חייקה מספרת לנכדה אביטל להב. מתוך עבודתו "אני ומשפחתי" שנעשתה בביה"ס האזורי חוף השרון –בשפיים בשנת 1990 -1991.

לסבים ולסבתות שלי קוראים: פרידל ויחיאל (מצד אבא), מינקב ולייבוש (מצד אמא). להוריי קראו משה ושורה בלומה.
לאחיותיי ואחיי קראו: יפה, שיינדל, ציפורה, חנה, רחל, מרים, לייבוש.
נולדתי בשנת 1915 בפולין בעיירה פולקיווה. זכור לי שכל שבת היינו מתפללים בבית ורק אחרי זה הרשה לנו אבא לצאת מהבית.
אבא היה הולך כל שבת וכל בוקר לבית הכנסת, בערבי שבת היינו שרים זמירות ואבא היה מנגן בכינור.
אחי גם היה הולך לבית הכנסת ביחד עם אבי. אחי היה שובב גדול מאד, ופעם אחת שרף את המטאטים שאיתם היו משפשפים את הגב (הם היו שייכים לבית המרחץ).
ביום שישי בערב, הינו עושים קבלת שבת, היינו מקדשים על היין ומברכים על החלה ומדליקים 4 פמוטים. בשבת אחרי הצהריים היינו מתרגמים את החומש לאידיש, בבית דיברנו הרבה אידיש ולפעמים פולנית.
בבית הספר היינו מדברים פולנית. התחלתי ללמוד בגיל 6 או 7, הייתי תלמידה מצטיינת. למדתי עד כיתה ז'.
פעם שאלו בכיתה שאלה על המלכה אמיליה פטרונה ואני ידעתי את התשובה יותר טוב מכל הגויים. תמיד אבא היה מלמד אותנו בבית נוסף על מה שלמדו בבית הספר. הורי היו סוחרים ועסקו בסחר בדים. אבי לימד נגינה בכינור.
על יד הבית היה לנו עץ שזיפים ומפירותיו היינו עושים ריבה. בבית תמיד היה אוכל טוב, אף פעם לא חסר כלום, למרות שהורי עבדו קשה כדי להרוויח כסף.
הפסקתי ללמוד בגלל שכל יום היינו צריכים ללכת 7 ק"מ לבית הספר, זה היה קשה מאוד ולכן התחלתי ללמוד בבית, גם לתפור על המכונה שלי. את המים היינו שואבים מהבאר עם פומפה. את העוגות והלחם אפינו בתנור בחוץ.
כניסתי להכשרה
לפני שהגעתי להכשרה הייתי בתנועת החלוץ. עבדנו בבית חרושת לסרדינים, קמנו לעבודה בשעה 2 בלילה.
כבר בימים ההם היתה אנטישמיות.
העבירו אותנו להכשרה בלודג', הייתי בהכשרה 5 שנים. אחותי יפה גם הייתה בהכשרה אבל במקום אחר. יתר אחיותיי המשיכו ללמוד כי היו עוד קטנות. לעיתים רחוקות הייתי נוסעת לבית, אני זוכרת שמאד התגעגעתי.
אבא של ימימה עתיר-ווליניץ היה איתי בהכשרה ופעם הביא לי שמלה יפה.
עלייתי ארצה
עליתי ארצה בשנת 1939, כמה חודשים לפני מלחמת העולם השנייה. באתי ארצה בעלייה בלתי לגאלית באוניה "שריטו".
הבריטים ירו עלינו, לא היה לנו מה לאכול, בסוף הבריטים אישרו לנו לרדת בחיפה בחוף בת גלים.
באוניה היה איתי יצחק זלצברג ז"ל, אבא של דורון.
רצו לשלוח אותי לקיבוץ נען אבל לא רציתי כי הייתה לי אחות בגבעת השלושה ורציתי להיות אתה.
בגבעה, נכנסתי לעבוד בחדר האוכל. אחרי שנה עזבה אחותי את הקיבוץ ועברה לגור בתל אביב.
אז נודע לי שהורי ויתר אחיותיי ואחי נספו בשואה.
התחתנתי עם עזרא בפורים לפני 49 שנים . אחרי שנתיים (1942) נולד מנחם הבן הבכור, אחריו אריה ובן הזקונים משה.
בגבעת השלושה עבדתי בחדר האוכל ולפעמים בבתי הילדים.
כיום אני גרה בקיבוץ עינת. שנים רבות הייתי מטפלת בגן ובגיל בית ספר. כיום אני עובדת בחדר אוכל במשמרת ערב.

בסוף שנות ה – 80 ובתחילת שנת ה- 90 חייקה עבדה בחדר האוכל בהגשת ארוחת ערב למתנדבים.
עם תחילת הפרטת המזון נסגר חדר האוכל לארוחת הערב לחברים, וחייקה מילאה את תפקידה בטיפול במתנדבים במסירות רבה, והם גמלו לה בכבוד ובאהבה.
יהי זכרה ברוך.