דינה ברכר

דינה נולדה בעיר וולקוב בפולין, בת חמישית למשפחה בת 6 ילדים .
אביה נפטר בהיותה ילדה והמשפחה עברה להתגורר בראדום, פולין.
ב-1933 עלתה דינה לארץ יחד עם אחיה הגדול משה ואמם שרה.
המשפחה הגיעה לקיבוץ גניגר. לאחר כשנה דינה עברה לשכונת בורוכוב בגבעתיים שם עבדה בצרכניה.
בשנת 1937 נסעה לפריס לבקר את שתי אחיותיה וחזרה לארץ דרך פולין שם נפגשה עם אחותה הבוגרת פרל-לאה.
דינה חזרה לארץ בשנת 1938 ושבה לקיבוץ גניגר. היתה זו תקופת המאורעות וכנופיות ערבים התנכלו לתושבי הספר העבריים. לאחר פיגוע חבלני ברמת הכובש התגייסה דינה לעזרת הקיבוץ והשתקעה ברמת הכובש. השתתפה בחיי התרבות בקיבוץ, שרה במקהלה ורקדה בהדרכת שרה לוי-תנאי.
דינה פגשה את ראובן ברכר ונישאה לו בשנת 1941. לזוג נולדו שתי בנות – מרים, בשנת 1943 (נקראה על שם סבתא רבתא ) ולאה, ב-1947 שנקראה על שם אחותה של דינה, פרל-לאה, שנספתה עם משפחתה בשואה.
ברמת הכובש עבדה דינה כמטפלת בתינוקות ובמטבח.
שרה, אמה של דינה שנשארה בגניגר נפטרה בשנת 1949 .
עם הפילוג בשנת 1953 עברו בני משפחת ברכר לעינת. דינה המשיכה לעבוד כמטפלת בבתי הילדים בעינת ובמטבח.
בשנת 1960 יצאה לעזרה לקיבוץ צעיר בנגב – צאלים , וניהלה שם את המטבח.
דינה היתה פעילה ובולטת בחיי התרבות בעינת. שרה במקהלה והשתתפה בחוג הדרמטי. הופיעה בהצגת הפנטומימה "חתונה בעיירה" שהיתה גולת הכותרת של פעילות החוג הדרמטי. "החתונה" הוצגה פעמים רבות בחתונות בעינת ואף באירועים מחוץ לעינת. דינה מילאה בהצגה תפקיד בלתי נשכח כדודה המהודרת מאמריקה שמגיעה לחתונה עם חבילות רבות של מתנות.
ראובן ברכר נפטר בשנת 1993. דינה התנחמה בקשר החם עם כל בני משפחתה.
האריכה ימים וזכתה לראות את בנותיה נישאות. אהבה מאד את נכדיה ונכדותיה. בשנותיה האחרונות שהתה בבית האבות בעינת, "בית דובדבני".
בכל יום ביקרה אותה בתה מרים, טיילה איתה בשבילי עינת ודינה שמחה לפגוש את חבריה הרבים.
נפטרה בשנת 1998 בהיותה בת 88 שנים. נקברה בבית העלמין בעינת.
יהי זכרה ברוך.