דינה ביק (חצקביץ') אלון

דינה נולדה באוקראינה בעיירה קטנה בשם בלייה צרקוב, באיזור של יערות ומים.
במשפחתה היו 2 בנים ו – 5 בנות. אמם מתה משחפת בהיותם ילדים צעירים.
אביהם התחתן שנית עם אישה בשם מרים שגידלה אותם במסירות וניהלה את הבית.
אחרי המהפכה הסובייטית, דינה אז בת 21 שנים, השתנה המצב הכלכלי בבית.
דינה למדה בבית ספר רוסי ועם סיום הגימנסיה, יצאה ללמוד באוניברסיטה בלנינגרד.
יחד עם הלימודים עסקה גם בפעילות ציונית והצטרפה ל תנועת צ"ס (תנועה ציונית סוציאליסטית).
בעקבות פעילותה הציונית, נעצרה ע"י השלטונות הסוביטיים ונלקחה לבית סוהר. שם ישבה בתא אחד עם פושעות פליליות (רוצחות, זונות וכו'). האסירות שמרו עליה וכיבדו אותה, כי התייחסה אליהן כבני אדם, לימדה אותן, כתבה בשבילן מכתבים וכיו"ב.
בבית הסוהר נולד יוסקה, בנה הבכור, שנקרא יוסף ע"ש יוסף טרומפלדור. אנשי ה-ג"פ (הבולשת הרוסית) קראו לו טרומפלדורצ'יק. כשמלאו ליוסקה 3 חדשים, הוא הועבר לביתו של אביה של דינה, ושם גדל עד גיל חמש מבלי שהכיר את אמו. דינה הועברה מבית הסוהר לסיביר וחייתה שם במחנה עצורים עד ינואר 1930, אז ניתנה לפעילים הציונים אפשרות להמיר את הגירוש לסיביר בגירוש לנצח מברית המועצות. דינה שמחה להזדמנות הזו, נסעה דרך בית אביה אספה את יוסקה ועלתה ארצה. היא נחתה בנמל יפו ב – 30.01.1930 .
אחרי שהייה של שבוע בתל אביב, הגיעה דינה יחד עם יוסקה בן ה-5 לגבעת השלושה.
דינה היתה אישה דעתנית וחזקה. בבואה ארצה גזרה על עצמה לא לקרוא כלל רוסית עד שלא תלמד לקרוא ולכתוב עברית. ובאמת תוך זמן קצר יחסית היא קראה וכתבה עברית ללא שגיאות כתיב.
בגבעת השלושה נפגשה דינה עם ישראל חצקביץ' והם הקימו משפחה. ישראל יצר קשר עם יוסקה והיה לו כאב. נולדו לישראל ודינה 2 ילדים – בן ובת (עמיק ואילנה). תשע שנים אחרי הגעתה של דינה ארצה, נוגח ישראל, שעבד ברפת, ע"י פר משתולל ונפטר.
מאז גידלה דינה את ילדיה בגפה, והתמודדה בגבורה עם תלאות גידול הבנים ללא אב. מצב רוחה העגום, לאחר מותו של ישראל,עורר בגופה תורשות חולניות והיא קיבלה דלקת קרום הריאה קשה. מאז נמנעה דינה מלעבוד עם ילדים ועברה לעבוד בהנהלת החשבונות ברישום עבודה ובעוד עבודות נוספות שאינן הנהלת חשבונות ממש. עם ההעברה לעינת היתה דינה למזכירת בית הספר במקום, ובעבודה זו עבדה עד היותה בת 80. בהיותה בת 80 איבדה דינה את בנה עמיק שנהרג בתאונת דרכים בהתנגשות עם גמל. היא חייתה עד גיל 92. בשנתיים האחרונות לחייה גרה בחדרי החולים. דינה זכתה בחייה ל 9 נכדים ול 8 נינים ועוד 8 נינים נולדו במשפחתה לאחר מותה. הנכדים והנינים הסבו לה הרבה נחת. היו באים לבקרה והיא אפילו שיחקה איתם בכדור על הדשא שליד ביתה. גם ממתקים תמיד היו בביתה כדי לכבדם בבואם. לתפיסתה אנשים זקנים אינם דבר מושך, ועל כן יש ליצור סביבה מושכת. וכך נהגה.
יהי זכרה ברוך.