דודי שני

ביום שישי בשעה שבע עשרים ותשע. בדיוק עם כניסת השבת, הופיעה על מסך הטלפון הסלולרי שלי הודעה: בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של דודי.
למרות שההודעה לא הגיעה בהפתעה, הרגשתי שפרק חשוב בחיי הסתיים.
התאריך ביום שישי היה א' באב, תאריך קשה ועצוב במסורת היהודית, זה היום בו נשרף בית המקדש, ויום מותו של אהרון הכהן הראשון, שעליו נאמר: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
משפחתי הגיעה לגבעת השלושה כשהייתי בת שנתיים, ומיד צורפתי לבית הילדים בחינוך המשותף. מאז אני זוכרת את המטפלות, את ההשכבה בערב ואת חברי לחדר ציונה, עדנה ודודי – ומאז כמו בשיר "וְיוֹיוֹ גם"' יחד צעדנו לגן ומכיתה לכיתה, לתנועה, לצבא, לחתונה ועד היום.
אני פותחת את האלבום שלי ובכל תמונות הילדות אנחנו יחד. בגן ציפורה אנחנו מובילים יחד את שורת הילדים לבושי שק וחגור. הבנות עם כד על הכתף, והבנים עם מקלות, בריקוד הרועים התנכי של יעקב ורחל. בתמונה נוספת כל הילדים יושבים ובונים יצירות משאריות של עץ אותם הבאנו מהנגרייה. אני ואתה עומדים על הספסל ואוחזים בידינו את היצירות שעשינו, יחד עם אבא שלי שבא לעזור לציפורה הגננת.
יום אחד שיחקנו בחצר וציונה התנדנדה על הנדנדה, ואתה לא שמת לב והתקרבת לנדנדה. היא פגעה לך בפנים וניפצה לך את המשקפיים. פרצת בבכי ואני רצתי לקרוא למטפלות. גם בגן ישנו באותו החדר ותמיד גררת אותנו למעשי קונדס. היינו עושים תחרויות במנוחת הצהרים כשלא רצינו לישון, ובערבים, אחרי שההורים והמטפלת היו הולכים. מיותר לציין שבכל התחרויות אתה זכית.
גדלנו, התחלנו ללמוד, ואתה רכשת לך חברים בנים: משהלה, גלעד, אילן ועוד. כשהיינו בכתה ג' עברנו, לאחר הפילוג, לנקודה החדשה – עינת. היינו הכיתה היחידה שלא היה לה בית ילדים משותף כמו לכל הילדים, וגרנו וישנו בחדר של ההורים, אבל יחד עם זאת, שמרנו על כיתתיות מלוכדת. התאחדנו עם ילדי רמת הכובש והכיתה גדלה. למדנו בצריפים ואכלנו בחדר אוכל של ביה"ס. היו לנו שני מדריכים, נירה דגאי וראובן ארגוב שעשו לנו פעולות והפעלות.
תמיד היית פעיל, במרכז החבורה, והצחקת אותנו בהומור הציני שלך. התבגרנו, וסוף סוף כל הכיתה עברה לגור בצריפים, ונוצר הווי כיתתי חדש. התמונות שבאלבום מראות אותך במטווח עם נשק, ובפוזה מלחמתית יחד עם הבנות, על המדרגות, בבוקר שבת, עם גלעד, נחשון ועוד בנות לבושים בפיג'מות, ואתה במרכז עם שערות עומדות כמו קוצים. כך בצביעת בריכת השחייה, בשתילת הדשא במגרש הכדור רגל של פעם, וסתם שרוע על הדשא יחד עם גלעד, עדנה, מרים, זאבל'ה, עוזי ואני, כשאתה מחייך חיוך ענק, ולראשך מתנוססת בלורית של אלביס פרסלי.
בשנים האלו גם פרחו אהבות ונוצרו זוגות. לקראת סוף התיכון נפרדו דרכנו, אני התחתנתי. ילדתי ילדים, ואתה עם הכיתה המשכתם למקובצת, ולצבא, אבל תמיד היינו בקשר. מאוחר יותר חיתנו את עדנה עם משהל'ה, והיינו נפגשים בחדר שלהם. לצערנו לאחר זמן לא רב נפרדנו מעדנה שהייתה החברה הקרובה הראשונה שלנו שנפטרה.
גם אתה התמסדת, התחתנת עם רבקה'לה, ונולדו הבנים. הקמתם בית חם ואוהב, ועבדת בכל מיני ענפים בקיבוץ. ניהלת את בית החרושת לנעלים ואת תחנת הדלק, ובמקביל פיתחת לך כמה תחביבים: צילמת, גידלת תוכים, בנית יקב והפקת יין משובח. טיפחת גינה יפיפייה מסביב לבית שלכם, שכל צבעי הקשת משתוללים בה.
ואז הילדים התחתנו, ובאו הנכדים והנכדות, אושר גדול.
היום אנחנו נפרדים ממך אבל דמותך נשקפת מפניהם של ילדיו של נטע, אלונה ורועי, שנראים בדיוק כמוך בתמונות שבאלבום שלי.
לפני שמונה שנים כשאני מזכירת בית הספר מעבר-אפק, הצטלבו דרכנו, נבחרת להיות אב הבית שלנו, ושוב אנחנו נפגשים יום יום, ועובדים בשיתוף פעולה. אני נהנית מחוש ההומור המיוחד שלך. אתה אהוב על כל הילדים ובעיקר אהוב על צוות המורות. לקחת את התפקיד של אב הבית מעבר להגדרות שלו. לא הסתפקת בעבודות תחזוקה אלא קיבלת עליך לחנוך תלמידים שהיו זקוקים ליחס אישי חם, והעסקת אותם בפעילויות יצירתיות של בניה, שיפוץ, וגינון. היית חונך ומחנך, וגם סבא שמלווה את נכדיו, נעם, אבישי ואֵלָה מהצד, במבט חם, אוהב ורוויי נחת.
הכיתה שלנו ביוזמתך בעיקר נפגשה כל עשור. כשהגענו לגיל חמישים חגגנו בחצר שלך ושל רבקה'לה. בגיל שישים, חגגנו על הדשא שלי. בגיל שבעים נפגשנו במסעדה. חלקנו חוויות ומיכל טל הזמרת שלנו שרה לנו משיריה ואנחנו הצטרפנו.
לפני שנה החלטת לפרוש לפנסיה מלאה. היו לך ולרבקה'לה הרבה תכניות, בעיקר לטייל בארץ ובחו"ל. במקומות לא שיגרתים עם הרבה אתגרים וטבע. אבל הגורל רצה אחרת. מהטיול האחרון בגאורגיה חזרת עייף. היה לך קשה והרגשת לא טוב. לאט לאט איבדת ממשקלך ואנחנו וחבריך עוקבים אחריך בחרדה. כשהרגשת קצת יותר טוב באת עם עוגה שרבקה'לה אפתה למפגש אחרון ופרידה מכל צוות ביה"ס שאהב אותך כל כך. התפללנו וקיווינו אבל לא נענינו.
עם כניסת השבת נשמת את נשימתך האחרונה ונפרדת מכולנו. תנחומי לרבקה'לה, לבנים ולנכדים, לכלות וכל בני המשפחה הנרחבת. מקווה שתמצאו נחמה בכל המורשת שדודי השאיר אחריו.
בשבילי תמה תקופה ארוכה בחיי, מעגל נסגר.
תמיד תישאר בזיכרוני ובליבי, חייכן ממושקף חבר ילדות והתבגרות. חבר של החיים.