גדעון בן פאולה ואלפרד אייזנהרט. הוריו נשלחו להשמדה מברלין ביולי 1942.
גדעון נולד וגדל בברלין. בנעוריו הצטרף לתנועת נוער יהודית בלתי ציונית. עם התעצמות הנאציזם בגרמניה הפכה תנועת הנוער לציונית. קבוצת הנוער אליה השתייך נקראה קבוצת שלשלת.
עם סיום לימודי התיכון, ובהיותו דובר מספר שפות ומכיר היטב את רזי המוסיקה הקלסית, התקבל לעבודה בחברת דויצ'ה גראמופון וניהל את יצוא התקליטים של החברה ללקוחות העולם הרחב.
גדעון נשלח ע"י קבוצת שלשלת למחנה הכשרה בלטבייה ע"י העיר ריגה, למטרת הכשרה לעלייה לארץ ישראל להתיישבות חקלאית קיבוצית.

גניה בת לשרה ורפאל קאגן. נולדה בריגה לטבייה, למשפחה מרובת ילדים, 13 אחיות ושני אחים. אביה של גניה נפטר בהיותה בת 6.
אחיה הבכור היגר לארה"ב במלחמת העולם הראשונה ושתים מאחיותיה שרדו את השואה. שאר בני המשפחה והאם שרה נשלחו להשמדה.
גניה למדה בבית ספר יהודי ובו למדה את השפה העברית, השתייכה לקבוצת נוער יהודי ציוני ובגמר לימודיה יצאה להכשרה לקבוץ לקראת עלייה לארץ ישראל, מחנה הכשרה היה ליד העיר ריגה.
בראשית שנות השלושים, במחנה ההכשרה, נפגשו גדעון וגניה ולאחר תקופת היכרות הם נישאו שם. לאחר הנישואין חזרו לתקופה של מספר שבועות לברלין להכיר לגניה את משפחתו, הוריו ואחיו הצעיר יענקל'ה.
מיד לאחר מכן עלו ארצה, המשימה שהוטלה עליהם ע"י קבוצת שלשלת הייתה להכין את קליטת כל הקבוצה לעלייה להתיישבות קיבוצית בישראל.
עם הגעת בני הזוג גדעון וגניה לישראל נתקבלו במחנה גדעונה (עין חרוד) שבעמק יזרעאל. משם נשלחו לקבוץ גבעת השלושה. גדעון עבד בחקלאות, וכן היה נוטר וגפיר.
גניה עבדה ברפת.
ביוני 1935 נולדה הבת הבכורה עודדה, לימים צפרירי – כרובי.
בשנת 1936 הצליח גדעון להעלות את אחיו הצעיר יענקל'ה לישראל, זאת במסגרת עליית הנוער הראשונה של נערים יהודים מגרמניה-ברלין. קבוצת הנערים העולים התקבלה בקבוצת דגניה א'.
לקראת סוף שנת 1936 יצאו גדעון וגניה עם קבוצת שלשלת להקים את קיבוץ עין גב לחוף הכנרת. בתקופה הראשונה לא היה בית ילדים עבור תינוקת אחת והוחלט כי עליהם לחזור לתקופה קצרה לגבעת השלושה, בה היו מוסדות לגיל הרך. התקופה הקצרה התארכה ופרצה מלחמת העולם השנייה. גדעון כדובר גרמנית ואנגלית (שפות אם), התנדב לצבא הבריטי ושירת בו משנת 1942 ועד סיום המלחמה.
בזמן שירותו הצבאי גניה נשארה בגבעת השלושה.
בשנת 1942, תקופה קצרה לאחר הגיוס של גדעון, נולד בנם השני, רפי.
לאחר שובו של גדעון מהמלחמה החליטו להישאר בגבעת השלושה ולא לעבור לעין גב או לקבוץ דורות שנוסדו ע"י קבוצת שלשלת באותה תקופה.
גדעון נבחר להיות רכז קניות של הקבוץ ועסק בכך עוד שנים רבות. גניה עברה לעבוד בבית החרושת לנעלים.
שבוע לאחר הכרזת הקמת המדינה נולדה להם בתם הצעירה שרה, לימים פרידמן.
בתקופת הפילוג בקיבוץ המאוחד ב-1952 החליטו גדעון וגניה להצטרף לפלג של מפא"י, שייסד והקים את קבוץ עינת.
עודדה, בתם הבכורה, נישאה לזיוי צפרירי חבר עינת שהיה בצבא הקבע, מפקד בי"ס לשריון. זיוי ז"ל נפל במלחמת סיני בקרבות אל עריש.
בקבוץ עינת המשיכו גדעון וגניה לעבוד באותם עבודות, גדעון בריכוז קניות וגניה בבית החרושת לנעלים. לאחר מספר שנים יצא גדעון לעבוד בתנועה, (איחוד הקבוצות והקיבוצים), והיה שותף לקמת מחלקת הקניות התנועתית, לימים ארגון משקי תק"מ.
גניה הקימה מחלקת סריגה במחסן הבגדים של הקבוץ, והפעילה מכונת סריגה ידנית. במשך שנים רבות סרגה בגדי צמר לחברים וילדים בעינת.
באמצע שנות השישים הצטרף גדעון להנהלת בי"ח לנעלים "נעלי עינת" וניהל את המכירות והרכש של המפעל.
עם הקמת מפעל האפייה "מעדני בר" הצטרף כעוזר למנהל, שמעון קליר, ועסק בקשר הבינלאומי של המפעל.
לאחר הקמת רשת הטלפונים הפנימית של עינת ריכז את הטיפול בהפעלתה והשירות לחברים.
בשנת 1987 הלך גדעון לעולמו כשהוא בריא וחזק.
בשנת 1990 נפטרה גניה, לאחר מחלה קשה.
השאירו אחריהם שלושה ילדים, שבעה נכדים וברבות הימים נינים רבים.
יהי זכרם ברוך.