גילה אחוה

אנו נפרדים כעת מחברתנו היקרה, גילה אחוה ז"ל. בת 77 במותה.
כל נסיון לשרטט את דמותה של גילה לפי מצבה בזמן האחרון – יהיה כשלון. יש בו קיפוח האמת.
שלוש תקופות היו בחייה, שונות אחת מרעותה, אך כולן בולטות וחיוניות, ובכל אחת מהן קווים לדיוקנה.
התקופה הראשונה – בעת היותה עולה חדשה בארץ, בשנת 1925, ושמה מבית אבא בעיירה פרוז'אני בפולין – פריידל חמלניצקי.
בת 20 היתה בבואה לארץ והצטרפה לחבורת "מעבר" בפתח תקוה. חלוצה נאמנה ופועלת חרוצה וטובה. קולה היה מנסר בחלל עולמו של הציבור כולו. כשהיתה צוחקת – היה צוחק עימה כל אשר מסביבה, כשהיתה שרה – היה קול שירתה נשמע למרחקים, ורבים-רבים שרו עימה. היא היתה אז במיטב שנות עלומיה, שופעת חיים וחדוות יצירה.
בתקופה השניה – משנת 1928 ואילך, כאשר נישאה ליעקב פרוז'נסקי, הוא יעקב אחוה. פרוז'נסקי היה מאנשי המעשה כל ימיו, ולזכר קבוצת "אחוה" בפתח תקוה מלפני מלחמת העולם הראשונה, שהוקמה לפי תכניתו של נחמן סירקין, מורו ורבו, החליט יענק'ל, החלוץ הראשון מקנדה, לאמץ לעצמו את השם "אחוה" במקום פרוז'נסקי , אחרי הקמת המדינה.
מאז נישואיהם היו חייה של גילה שזורים בחייו של יענק'ל, בחיר-ליבה, ושותפה לו בכל יוזמותיו ומעשיו. רעיה נאמנה היתה ליענק'ל כל השנים. גם לאחר שעבר מאז זמן רב, גם לאחר שהוקמה עינת, היינו אנחנו, השכנים, ממקומות שונים בארץ, שומעים קול שירה בוקע ממעונם – כאשר נוספו לעיתים קרובות חבריהם וידידיהם של גילה ויעקב – וגילה עושה ככל יכולתה לשמש אותם במאכל ובמשקה, כעקרת בית למופת.
התקופה השלישית – לאחר פטירתו של יעקב אחוה בשנת תשכ"ה (1965). רוחו של יענק'ל היתה שורה בדירתם וגילה שמרה על כל שקשור בשמו ובזכרו, בין ספר ובין מכתב ואף פתקים. פעם שמענו, השכנים, קול בכי פורץ מחדרה, וכאשר חשנו לשם לראות מה קרה – מצאנו את גילה בוכה ומקוננת ליענק'ל שאיננו…
גילה מצאה סיפוק רב  בכך שהעניקה לשכניה מפרי גנה והקדישה כוחותיה לבני משפחתה בארץ. מעטות הן המשפחות הגדולות בארץ כמשפחתה של גילה, שעשתה מבעוד מועד בעזרת יענק'ל למען עלייתם וסידורם בארץ. הם אף השיבו לה ברוב מסירות בביקוריהם התכופים בביתה, ולאחר מכן, כאשר נאבקה מרות עם מחלותיה והיתה מאושפזת בבית חולים בפתח תקוה, בני משפחתה הענפה, כידידיה בעינת, סעדו אותה בימי מחלתה ועשו למען גילה ככל שנדרש מהם בתוקף המצב.
גזרת הגורל היא, שגילה, השוקקת פעילות, לא זכתה לחזור לחייה הקודמים, כפי שרצתה. היא גם לא זכתה במיתת נשיקה. זמן רב התענתה בבית החולים, ודבריה האחרונים, כאשר הכרתה עוד איתה – היו , כעדות העובדים באותו בית חולים – "יענק'ל, יענק'ל …" .
גילה נפטרה בתאריך סמוך לתאריך מותו של יעקב. מדי שנה בשנה היתה מקפידה שיום הזיכרון של יעקב יצויין בעיתונות ובמודעה מיוחדת במשק, בעינת. תמיד שקדה שמודעה זו תהיה כתובה בבהירות ובצורה נאה ומכובדת, דאגה לנוחיותם של כל הבאים לאזכרה. השנה לא קם הדבר בשל מחלתה של גילה…
אך טבעי הדבר, שקברה של גילה נכרה ליד קברו של יעקב – ובשכנותו הובאה למנוחת עולמים. "בחייהם ובמותם לא נפרדו…"
גילה ויעקב – ימתקו לכם רגבי עפרה של ארצנו, אשר חוננתם באהבה…