אריה ברסלר

(לזכר אריה ברסלר ששנים רבות היה נוטע ונוטע)
עברו ימי החורף, כשכל המטע היה עוד בשלכת והעצים נראו חשופים, ללא כל עלווה, כשהם שקועים בתרדמה ובמנוחה, לאחר כובד הפרי, שהיה עמוס עליהם בימי הקיץ.
והנה חלפו, עברו הגשמים, ואיתם הקור, ושמש אביב מקדימה לזרוח, לחמם.
מדי בוקר, בפאתי מזרח, מעל הרי מגדל-צדק, מציצה ומופיעה החמה בכל הדרה.
האביב החל במטע. ראשית קינון הצפורים. שחרורים, בעלי מקור צהוב, מדלגים ומתעופפים מעץ לעץ. הפשוש הקטן, דוגר בקינו החבוי בין השיחים. הדוכיפת הגאה, כשנזרה על ראשה, מרחפת ועפה לה. זוג תורים נראים שלוים ורגועים על אחד מאמירי עצי-האגס, וקול המייתם נשמע.
והנה, לקול רננת הצפורים וחום השמש, החלו העצים להקיץ מתרדמתם. יום, יום, בוקר, בוקר, אתה רואה ומבחין, איך העצים, שעמדו כל החורף חשופים, הולכים ומתכסים בפרחים לבנים, ורודים, אדמדמים.
הראשונים החלו לפרוח עצי התפוח מזן ורד. עטויים בפרחים ורודים ולבנים. הם עומדים במלוא הדרם מול הגפנים, שכניהם, השקועים עדיין בתרדמתם. אחריהם החלו פורחים השזיפים, הכל מבהיק וזוהר. כל עץ שזיף עטוף, כאילו בהינומה לבנה, ככלה בחופתה.
והנה פרחי השמש. בתחילתם אדמדמים במקצת, אך הולכים ומוורידים. עצי-המשמש, צמרותיהם נישאות אל על, ושורשיהם באדמה דשנה, אדמת סחף. מים בשפע. הכל אומר: פרח וצמח! כל עץ ועץ בפריחתו נראה כזר גדול וענק.
והאגסים, אף הם החרו-החזיקו אחריהם. מדי פעם בפעם יכולת להבחין בפקעים ובניצנים, וכעבור זמן מה, בפרחים לבנבנים, מופיעים ומכסים את העצים. שורות, שורות מיתמרים, עצי האגס במלוא פריחתם ותפארתם.
בכל אשר תפנה – אך פרחים ופרחים. והפרדס עם ריח הבושם הנעים והמשכר. מטע הנשירים, על פרחיו המקסימים. הכרם בראשית הצמיחה. הכל אומר שירת-יה !
עומד אתה נפעם מול ההוד וההדר. ומי אני שאדע לפאר ולרומם את מעשי היוצר והצור, את פלאי הטבע, על כל יפעם וזיוום. אך חוש אחוש, כי הם מקור יניקתי !