איטקה סקורקה (חמלניצקי)

רשימות חברים ב – "עלי עינת" שיצא לאור לזכר איטקה ז"ל ב"שבעה" למותה – 30.9.1964

איטקה נולדה בשנת 1910 בעיר לודז (פולין). בהיותה בגיל שנתיים עברו הוריה לעיירה אופוצ'ני ושם גדלה והתחנכה עד עלותה ארצה.
הוריה נמנו על המעמד הבינוני בעיירה ופרנסתם היתה מצויה בידם. אנשים אדוקים שומרי מצוות ומסורת. יחד עם זאת התיחס אבא שלה באהדה לתנועה הציונית והיה בין התורמים המתמידים לקרנות הציוניות. את חינוכה קיבלה בבית ספר עממי ממשלתי, ומחוסר מוסדות המשך לימוד בעיירה היא לא המשיכה את לימודיה.
אם כי רוב בני הנוער של העיירה דאז השתייכו לתנועות נוער ציוניות, איטקה בנערותה לא השתייכה לשום תנועת נוער ונמנתה על חוג הנוער הבלתי מוגדר מבחינה תנועתית. רק בהגיעה לגיל שמונה-עשרה, ובהשפעת גורמים שונים, היא הצטרפה למפלגת פועלי-ציון.
מראשית כניסתה למפלגה היא גילתה פעילות רבה בחיים המפלגתיים והתעניינה בכל השטחים בהם פעלה המפלגה. פעילותה המפלגתית זכתה להערכה רבה וכעבור כמה שנים של פעילות ניתנה לה האפשרות לעלות ארצה כעסקנית מפלגתית, מבלי שתזדקק לעבור תקופת הכשרה בקיבוצים החלוציים, ובגיל 22 היא עלתה ארצה. חבריה בארץ, שהיו מרוכזים ברובם בקיבוץ גבעת השלושה דאז, הביאו אותה ישר מהאניה לקיבוץ.
למרות שהייתה לה האפשרות להסתדר בעיר, וגם הוצע לה הדבר על ידי אחד מחבריה, היא סרבה לכך והודיעה : "באתי ארצה כדי לחיות בקיבוץ, ולולא רצון זה, מסופקני אם הייתי עולה ארצה" וכך היא נשארה חברה בקיבוץ גבעת השלושה ואחר כך בעינת למשך כל שאר ימי חייה.
בקיבוץ הקימה את משפחתה עם חבר נעוריה, שלמה סקורקה. נולדו לזוג שני בנים : ארנון וגלעד, אך רגעי האושר לא ארכו. לאסונה הרב מת שלמה בצעירותו ממחלה והיא נשארה באלמנותה עם בניה היתומים מאב. איטקה גידלה את שני בניה וזכתה לראות את הבכור ארנון מקים משפחה חדשה.
בנערותה אהבה לצייר וגם בבואה ארצה הקדישה זמן רב לעיסוקה בציור והתעניינה בתולדות האמנות וביצירות של ציירים בעלי שם. במשך כל חייה ב"גבעה" ובעינת המשיכה לצייר ולהיות מחוברת לעולם האמנות בארץ.
ימי חייה בקיבוץ הם שרשרת ארוכה של פעילות בשטחים שונים בהם גילתה נאמנות ומסירות, והנה ימי חייה באמצע נפסקו…