אתר זיכרון - קיבוץ עינת

איטקה סקורקה (חמלניצקי)

ח' חשון, תרע"א - 10/11/1910

י"ז תשרי, תשכ"ה - 23/9/1964

איטקה סקורקה (חמלניצקי)

תולדות חייה

רשימות חברים ב – "עלי עינת" שיצא לאור לזכר איטקה ז"ל ב"שבעה" למותה – 30.9.1964

איטקה נולדה בשנת 1910 בעיר לודז (פולין). בהיותה בגיל שנתיים עברו הוריה לעיירה אופוצ'ני ושם גדלה והתחנכה עד עלותה ארצה.
הוריה נמנו על המעמד הבינוני בעיירה ופרנסתם היתה מצויה בידם. אנשים אדוקים שומרי מצוות ומסורת. יחד עם זאת התיחס אבא שלה באהדה לתנועה הציונית והיה בין התורמים המתמידים לקרנות הציוניות. את חינוכה קיבלה בבית ספר עממי ממשלתי, ומחוסר מוסדות המשך לימוד בעיירה היא לא המשיכה את לימודיה.
אם כי רוב בני הנוער של העיירה דאז השתייכו לתנועות נוער ציוניות, איטקה בנערותה לא השתייכה לשום תנועת נוער ונמנתה על חוג הנוער הבלתי מוגדר מבחינה תנועתית. רק בהגיעה לגיל שמונה-עשרה, ובהשפעת גורמים שונים, היא הצטרפה למפלגת פועלי-ציון.
מראשית כניסתה למפלגה היא גילתה פעילות רבה בחיים המפלגתיים והתעניינה בכל השטחים בהם פעלה המפלגה. פעילותה המפלגתית זכתה להערכה רבה וכעבור כמה שנים של פעילות ניתנה לה האפשרות לעלות ארצה כעסקנית מפלגתית, מבלי שתזדקק לעבור תקופת הכשרה בקיבוצים החלוציים, ובגיל 22 היא עלתה ארצה. חבריה בארץ, שהיו מרוכזים ברובם בקיבוץ גבעת השלושה דאז, הביאו אותה ישר מהאניה לקיבוץ.
למרות שהייתה לה האפשרות להסתדר בעיר, וגם הוצע לה הדבר על ידי אחד מחבריה, היא סרבה לכך והודיעה : "באתי ארצה כדי לחיות בקיבוץ, ולולא רצון זה, מסופקני אם הייתי עולה ארצה" וכך היא נשארה חברה בקיבוץ גבעת השלושה ואחר כך בעינת למשך כל שאר ימי חייה.
בקיבוץ הקימה את משפחתה עם חבר נעוריה, שלמה סקורקה. נולדו לזוג שני בנים : ארנון וגלעד, אך רגעי האושר לא ארכו. לאסונה הרב מת שלמה בצעירותו ממחלה והיא נשארה באלמנותה עם בניה היתומים מאב. איטקה גידלה את שני בניה וזכתה לראות את הבכור ארנון מקים משפחה חדשה.
בנערותה אהבה לצייר וגם בבואה ארצה הקדישה זמן רב לעיסוקה בציור והתעניינה בתולדות האמנות וביצירות של ציירים בעלי שם. במשך כל חייה ב"גבעה" ובעינת המשיכה לצייר ולהיות מחוברת לעולם האמנות בארץ.
ימי חייה בקיבוץ הם שרשרת ארוכה של פעילות בשטחים שונים בהם גילתה נאמנות ומסירות, והנה ימי חייה באמצע נפסקו…

על קברה / יחיאל דובדבני

… איטקה היתה לא רק אמא מסורה וחרדה לילדיה. כל חייה בקיבוץ היתה תמיד פעילה וערה לכל בעיות המשק והחברה – כמחסנאית, כמרכזת חינוך, כחברת מזכירות המשק.
דעתה ועמדתה היו תמיד שקולים ונשמעים, לא רק בעניינים בהם איטקה טיפלה, אלא בכל בעיות המקום. איטקה מצאה תמיד זמן ועניין – על אף טרדותיה ויום העבודה הגדוש – בשאלות המפלגה, המדינה.
אנו נפרדים לנצח – מחברה מסורה ונאמנה לילדיה, לקיבוץ.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.

איטקה איננה / אברהמ'ל זדרנובסקי

לפני שלושים שנה (בערך) הגיעה אלינו איטקה. היא באה מלאת רצון להתחיל בחיים חדשים, בחיי מעש ויצירה. היא באה עטופה שאיפות לחיים של שלמות ועצמאות, לחיים של טעם והרמוניה. היא מצאה את מקומה בגבעת השלושה – עינת.
שלושים שנה התהלכה איטקה בתוכנו, כשכתפיה עומסות כל עול וידיה עושות בכל עבודה. בביטחון, בראש מורם, היא צעדה במצעד השנים שעברו עליה, כשהיא מתגברת על מכשולים, כישלונות ואסונות אישיים, וממשיכה לצעוד.
איטקה היתה שזורה בנוף האנושי שלנו, כעץ שאינו ניתן לעקרו. ראינו אותה יודעת לעמוד בקרב, פנים אל פנים, עם החיים, כשרגשותיה הסוערים, שהיא נושאת בסגור-ליבה, ממריצות אותה ללחום למען החיים, למען המשכם.
… ננצור את דמותה בתוכנו, כשהיא צועדת בביטחון ומלאת רצון לצעוד עם החברה, למען החברה ולמען עצמה. נזכור אותה באהבה.

נפש לאיטקה ז"ל / יצחק שקדי

(מתוך "עלי עינת" שיצא לאור לקראת יום השנה למותה של איטקה – 20.10.1965)

שתי תכונות אפיינו את איטקה בכל אשר תפנה ובכל אשר תעסוק: תכונה של איש עבודה, מרץ וביצוע עקשני, מחד, וגישה רוחנית, חוש ולאמנות, מאידך.
תצויין בזה עובדה אחת מני-רבות, מתקופת עבודתה כמרכזת ועדת החינוך:
היה זה בסמוך לראש-השנה. עלה בדעתה, תוך מחשבה ותחושה, ל"חדש" במשהו את מוסדות הילדים לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה. שקלה, קמה וריכזה עציצונים, שתלה בהם שתילים והביאה אותם, אחד-אחד למוסדות הילדים, תלתה אותם במקומות אשר בחרה, השקתה וצרפה לכל אחד מהם את כרטיס ברכתה שלה …

יהי זכרה ברוך.

שלמה ואיטקה סקורקה בגבעת השלושה – שנות ה-30

איטקה בצעירותה – לפני העלייה לארץ – 1932

איטקה עם שני בניה: משמאל ארנון, בידיה אוחזת את גלעד – גבעת השלושה – 1946

רישום בצבע שציירה איטקה

מפגש חברות וחבר. עובדי המטבח בעינת. 1960.
מימין: גרוניה, רות לטרובסקי, מרים נויבויער,איטקה סקורקה, סימה קוסובר, חייקה פינקלשטיין. עומד זאב לויט