אהרון תמיר
י' אדר ב' תש"ו - 13/3/1946
י"ד אדר א' תשע"ט - 19/2/2019
דברים לזכרו
אנו מלווים היום את חברנו אהרון תמיר בדרכו האחרונה למנוחת עולמים.
אהרון נולד ברומניה במרץ 1946.
הוריו שרדו את השואה. המשפחה עלתה ארצה עם אהרון בן השלוש, בשנת 1949 לאחר קום המדינה.
בן 73 במותו.
אהרון ומזל תבדל לחיים ארוכים, נקלטו בעינת ב – 1974 עם בניהם שי וניר. בועז ויניב נולדו בעינת.
אהרון עבד ברפת וריכז את הענף עד שנסגר בתחילת שנות ה – 80. לאחר מכן לצערנו, החלה בגידת הגוף וחייו השתנו לחלוטין.
אהרון יקר! אני אזכור אותך תמיד כרפתן מאושר שמגשים את עצמו יום-יום בעבודה ברפת, כפי שזה משתקף בסרט "עינת – סיפור משפחתי– 1980".
אני מאמין שכך גם אתה היית רוצה שכולנו נזכור אותך מן השנים היפות ההן. בהמשך השנים החל מסע הייסורים שלך שכנגד כל הסיכויים, נמשך שנים רבות.
וזאת בזכות האופטימיות האינסופית שלך, הטיפול המסור של מזל רעייתך והאהבה המחבקת של כל בני המשפחה.
אני זוכר אותך יושב שעות רבות על המרפסת, קורא עיתונים וצמא לפגוש אנשים. היית איש של חברה, אוהב ואהוב.
חברי עינת נפרדים היום מחבר לדרך, בן דורנו.
היום נסתם הגולל על עוד חלק בפאזל האנושי של עינת.
אתם משפחה יקרה, איבדתם אדם שחי מיום ליום בעיקר בשבילכם.
אפשר להתנחם בכך שחיית עוד שנים טובות וראית את משפחתך גדלה ומתרחבת.
יהי זכרך ברוך וינעמו לך רגבי עפרה של עינת.
דורון זלצברג
תולדות חיים
אהרון נולד ב 14.3.1946 בעיר דורוחוי ברומניה, אחרי מלחמת העולם השנייה.
הוריו, משה ומנצ'י, היו ניצולי שואה. בגיל 5 (בשנת 1951) הוא עולה לארץ ביחד עם המשפחה.
המשפחה מגיעה לשער העלייה בחיפה ואחרי יומיים מעבירים אותם למעברה בפרדס חנה שם הם גרים כ 3 שנים. אחר כך המשפחה עוברת לבאר שבע למגורי קבע.
בערך בגיל 11 אבא עובר ללמוד בישיבת "חפץ חיים" בירושלים וגר בבית היתומים "דיסקין". בגיל 14 אבא עובר לעליית הנוער בקיבוץ רבדים.
במפגש אקראי, בו שותפים בני נוער מקיבוצים שונים, הוא פוגש לראשונה את אהבת חייו, מזל, (שהייתה בחברת נוער בקיבוץ אשדות יעקב) ובעקבות האהבה הם עוברים לגור ביחד בקיבוץ רבדים.
בשנת 1967 הם מתחתנים .
בשנת 1968 נולד בנם הבכור, שי.
בשנת 1970 עוברת המשפחה להתגורר בפתח תקווה וב 1971 נולד ניר, הבן השני.
עם סיום מלחמת יום כיפור עוברת המשפחה לקיבוץ עינת בעקבות עבודה שמוצעת לאבא כרפתן. יותר מ 10 שנים, מנהל אבא את הרפת בעינת וקוצר שבחים על עבודתו.
בשנת 1974 נולד בועז, הבן השלישי. ובשנת 1978 נולד יניב הבן הרביעי.
בסיום עבודתו כמנהל הרפת, עובר אבא לעבוד בגרנות ולאחר מכן מנהל את הכל-בו בקיבוץ.
בהגיעו לגיל 50, מקבל אירוע מוחי, דבר אשר אינו מאפשר לו לעבוד יותר.
אבא לומד להתמודד עם האירוע שעבר ומוקף במשפחה ובחברים.
נפטר בשנת 2019 ב 19 לפברואר.
אהב מאד את המשפחה והנכדים ואסף סביבו במהלך השנים המון חברים.
אהבתו הגדולה לשירה ולשירים תלווה אותנו כל חיינו.
יהי זכרו ברוך.
המשפחה
אבא שלי
גם אם ממש אנסה למצוא, אין מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי בעומדי כאן היום. הרגע בו נודע לי דבר מותך, היה הרגע הקשה בחיי.
דקות של הלם !
אבא יקר שלי. אהוב שלי, אבא דואג ואוהב שאין שני לו ולעולם לא יהיה לו תחליף.
אבא , תמיד היית מוקף בהמון חברים ואנשים שאוהבים אותך. תמיד ידעת לאהוב ולקבל כל אדם גם אם הוא היה שונה ממך. כיבדת אותו ואהבת אותו, ולכן כל מכיריך ומוקיריך תמיד השיבו לך אהבה בלב חם. כמה היית אהוב על כולם !
לכל מקום שהגעתי אליו ודיברתי עם אנשים שמכירים אותך, תמיד היו אומרים לי, איזה אבא מיוחד יש לך.
כמה אהבה הרעיפו עלייך וזה תמיד חימם את הלב, גאווה ענקית מילאה אותי.
אבא יקר שלי, תמיד היה חשוב לך לדעת איך הנכדים מרגישים, איך הבן הבכור שלי עמית מרגיש, איך הולך לו בצבא ?
מה עם נדבי ? הבן הקטן, איך הולך לו בבית הספר ?
רצית לדעת שהכל טוב והם מרגישים טוב. כל כך אוהבים אותך וכבר מתגעגעים אלייך !
שי תמיר – 20.2.2019