אברהם (זינדל) גרמנוביץ
כ"ז סיון תרפ"ג - 11/06/1923
ט' ניסן תש"ע - 24/03/2010
תולדות חיים
אברהם נולד להוריו איסר ורחל גרמנוביץ, בעיירה קטנה שברשין ליד העיר זמושץ' בפולין. למשפחה היו 7 ילדים. אברהם למד מגיל 3 בחדר.
בגיל 7 אברהם עבר לחיות עם דודו, עבד איתו במטעי פרי ולמד בישיבה. אברהם סיפר שרב הישיבה אמר עליו שיהיה תלמיד חכם, אבל הוא לא רצה ללמוד בישיבה ובגיל 9 עבר ללמוד בבית ספר. אברהם למד את מקצוע הכובענות אצל דוד אחר, דוד פייבל.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939, כשהיה אברהם בן 16, ברח לרוסיה יחד עם אחיו הנשוי ועם דודו ובני משפחותיהם. ברוסיה היו בני המשפחה פליטים. אחיו ובת דודו חלו בטיפוס ונפטרו. אברהם שרד את המחלה. את רוב שנות המלחמה העביר בעבודות פרך בסיביר. אחרי המלחמה בשנת 1946 חזרו אברהם עם דודו ודודתו לביתם בפולין. הם לא מצאו שריד מבני משפחתם הענפה. אברהם ודודו מיכאל השתקעו בעיר הגדולה וורוצלב. הדוד עסק בסנדלרות ואברהם עבד בכובענות בבית מלאכה שייצר כובעים מיוחדים לצבא ולמשטרה.
בשנת 1954 נפגש עם מאשה בוורוצלב והם נישאו בשנת 1955. ב- 1957 נולד בנם הבכור איסר.
באפריל 1957 עזבה המשפחה עם התינוק הרך את פולין ועלתה לארץ. הדרך לארץ הייתה בהפלגה ארוכה ומתישה, במהלכה עברו מאנייה אחת לשנייה. המשפחה הגיעה לארץ ב-1.5.1957 . באנייה היו נציגי קיבוצים ובהשפעתם החליטה המשפחה להצטרף לקיבוץ אפק. אברהם השתלב בעבודה בפרדס ומאשה עבדה בגני הילדים. המשפחה נשארה בקיבוץ אפק כשנתיים ולאחר מכן עברו לתל מונד שם גרו בני משפחתה של מאשה. אברהם עבד בחקלאות, אינסטלציה ומלאכות שונות ומגוונות.
הבן השני מאיר נולד בתל-מונד ב- 1959. תנאי החיים בתל-מונד היו קשים. המשפחה קיבלה דירת שיכון מחברת עמידר. אברהם ומאשה החליטו לנסות שוב לחיות בקיבוץ. בתחילה פנו לקיבוץ גבעת השלושה אבל שם לא היתה כיתה מתאימה לבן איסר. הקשר עם עינת נוצר בעקבות היכרותה של מאשה את אביבה בן יעקב (פינקלשטיין) ז"ל, בת עינת שעברה לתל מונד.
בני המשפחה עברו לעינת בשנת 1963. הילדים נקלטו בבית הספר ובגן. הבת הצעירה רחלי נולדה בעינת ב-1965. אברהם עבד בפרדס ובמחסן הבגדים בתפירה ותיקונים. חברי עינת הכירו את אברהם כאדם חם וחברותי. הרבה לשיר בעת עבודתו בקטיף בפרדס, ליד מכונת התפירה, בתיקונים במחסן ובעבודה בגינה. הוא שר באידיש ובעברית, שירי געגועים לבית אבא ואמא שמהם נפרד עם פרוץ מלחמת העולם. היה איש שיחה, החליף דעות עם חברים על החיים בקיבוץ וסיפר בהומור על אירועים מתולדות חייו. אברהם אהב את שפת האידיש שהיתה שגורה בפיו, דיבר בשפה עשירה שכללה בדיחות, אמרות כנף ופתגמים. היה מסור לילדיו ונכדיו ומצא בהם נחמה מתלאות המלחמה שעבר בצעירותו.
אברהם נפטר לפני תום שנתו ה-87 ונקבר בעינת.
יהי זכרו ברוך.