אברהם בלינט

אברוש !
אני רוצה להיפרד ממך במילים פשוטות.
בין כך אני לא יכולה בשפה העברית להביע מה שיש לי בלב. ומה שיוצא מהפה שלי לא בדיוק מה שיש בלב שלי.
וזה אתה מבין הכי טוב, כי אתה לא פעם תרגמת את הסיפורים שלי לעברית.
חבל, חבל, שלא תוכל לעזור לי עוד. אנחנו מכירים אותך מהונגריה. היינו באותה פלוגה. כשחזרת ממחנה הריכוז, לא מצאת אף אחד מכל המשפחה שלך.
נכנסת לתנועה הציונית ובאפשרות הראשונה באת בעליה בלתי-ליגלית ארצה. בהתחלה לקיבוץ יד חנה ומשם לקיבוץ שלנו.
עדינות ושקט – זה היית אתה.
רק לפני כמה ימים אמרת, שאתה רוצה לגמור את החיים במצב שלא תהיה זקוק לעזרה של אף אחד. הנה שמע אלוהים את הבקשה שלך.
אומרים שרק לצדיקים מגיע מוות כמו שלך. אתה באמת היית צדיק. תמיד האמנת שצדיקים מגיעים אחרי המוות לגן העדן.
הייתה לך תקווה להיפגש עם כל היקרים שלך, שנהרגו יחד עם ששת מליון היהודים, ושלא תהיה עוד בודד, כפי שהיית בחיים.
אברוש, תנוח בשלום.